פסק-דין בתיק ת"ק 18902-02-11

1.         התובע 2 (להלן: "מר עזרא") נהג במונית ביום 13.10.10 בשעה 01.15 ברח' ויצמן בנס-ציונה מכיוון דרום לצפון. לטענתו, בעת שנכנס לצומת באור ירוק בכיוון נסיעתו, הבחין ברכב בבעלות הנתבעת 1, שהינה חברת הסעות (להלן:"הנתבעת") - רכב שהיה נהוג שהיה בידי הנתבע 2, שעבד כשכיר אצל הנתבעת (להלן:"הנתבע"). רכב זה בו נהג הנתבע, הגיע במהירות מימינו ונכנס לצומת באור אדום. כאשר עזרא ראה את הרכב, החל לצפור והסיט את רכבו שמאלה ואף בלם בניסיון למנוע התנגשות, אך לא הצליח בכך וההתנגשות אירעה.

            עוד טוען מר עזרא, שכאשר יצא מרכבו, ראה את הנתבע "מתנדנד" ונדף ממנו ריח אלכוהול, לא רצה לתת פרטים. הנתבע עלה לרכבו והתכוון לנסוע ואז נעמד עזרא לפני רכב הנתבע ורשם את מספר הרכב ומספר הטלפון שהיה רשום במדבקה שהייתה על הרכב.

            עזרא גם התקשר למשטרה וכאשר הניידת הגיעה, כבר עזב הנתבע את המקום, אך לפי מספר הרכב שהיה בידי מר עזרא, הצליח לאתר את כתובת הנתבעת.

            כתוצאה מהתנגשות זו, נגרם נזק למונית ובגין נזק זה תבעו התובעים סך של 9,107 ש"ח, הכולל בחובו: נזק למונית בסך של 6,845 ש"ח, ירידת ערך בסך של 500 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 862 ש"ח, הפסד 3 ימי עבודה בסך של 900 ש"ח.

2.         א.         עד לדיון שנקבע ליום 22.9.11 לא הגישו הנתבעים כתב הגנה וביום 22.9.11 התייצב הנתבע ועו"ד פיק אשר ביקש לייצג את הנתבעת והיות ומר עזרא לא התנגד לבקשה, החלטתי לאפשר הייצוג המבוקש.

                        עו"ד פיק ביקש תחילה לדחות את מועד הדיון על מנת ליצור קשר עם מבטחת רכבה של הנתבעת, אך היות וממילא התייצב הנתבע, אשר הוא למעשה נהג ברכב המעורב בתאונה זו והוא אשר מכיר את עובדות המקרה - לא נעתר בית המשפט לדחיית הדיון וניתן לצדדים המעורבים בתאונה עצמה להעלות את גרסאותיהם בבית המשפט.

            ב.         לאחר שמר עזרא והנתבע מסרו עדותם, ביקש הנתבע להזמין עד מטעמו ולאחר שהתברר, שהנתבע עצמו לא קיבל הזמנה לדיון (ולמרות זאת התייצב) ושהנתבעת לא קיבלה את כל המסמכים הרלוונטיים למשפט זה והיות וגם התברר, שהתובע 1 (להלן: "מר יפרח") שהינו בעל המונית  ואשר גם תבע  סעדים כספיים עבורו גם לא התייצב לדיון - כל הסיבות הנ"ל גם יחד, גרמו לדחיית מועד הדיון, אשר נדחה ליום 3.11.11.

3.         א.         ביום הדיון הנדחה - 3.11.11- הגישו הנתבעים כתב הגנה והעתק הימנו הועבר לתובעים.

                        בכתב הגנה זה, סבורים הנתבעים שיש לדחות תביעת התובעים, משום שנטען שמר יפרח הינו הבעלים של המונית, אך מברור עולה, שאין למר יפרח כל טענה היות ורישיון הרכב מצביע על בעלות אדם אחר שאינו תובע בתיק זה.

                        עוד נטען, שמר עזרא לא יכול לטעון טענות שיכול להעלותן רק בעל הרכב ולכן, בשל כל אלה - סבורים הנתבעים- שיש למחוק את התביעה כנגד הנתבעים מחוסר עילת תביעה.

            ב.         בנוסף לטענה כללית זו, מעלים הנתבעים- בין היתר- הטענות הנוספות הבאות:

                        א)         מר עזרא גרם לתאונה ברשלנותו, תוך שהוא נכנס לצומת ברמזור אדום ופגע ברכב הנתבעת.

                                    בעת האירוע, נסע הנתבע עם נוסעים באור ירוק מכיוון מזרח למערב ואילו מר עזרא חצה את הכביש בנסיעה ברמזור אדום מכיוון דרום לצפון

                                        וכתוצאה מכך, פגע מר עזרא בגלגל האחורי ימני של רכב הנתבעת וגרם לרכב הנתבעת נזק.

                        ב)         הנתבע יצא מהרכב ודיבר עם מר עזרא והתברר, שמדובר בנהג מונית עייף, אשר טען שהוא מצטער על כי נרדם לשבריר שנייה.

                                    הנתבעים גם לא מבינים את הסכום הנתבע בכתב התביעה.

4.         מעדויות הצדדים ומחומר הראיות עולה, שכל אחד מהמעורבים בתאונה זו מביא בפני בית המשפט גרסה שונה: אחד מטיל על זולתו את האחריות לתאונה וכל אחד מאשים את זולתו בכניסה לצומת באור אדום.

            לא רק שכל אחד סבור שהשני נכנס באור אדום, אלא שכל אחד מטיל על האחר האחריות לתאונה, שכן לטענתו של מר עזרא גרם הנתבע לתאונה בשל היותו נודף ריח אלכוהול ואילו הנתבע מטיל האחריות על מר עזרא בטענה, שמר עזרא נרדם לשנייה.

5.         לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, כפי שהובא בפני בית המשפט, אני מחליט, שהעובדות והנסיבות כפי שהובאו בפני בית המשפט, מצביעות על כך ששני המעורבים בתאונה תרמו תרומה שווה לקרות התאונה ובאופן כזה יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים: